הומור בטרזינשטאדט (2)

מקום הדרכה: הקטע ניתן לקריאה ליד אולם התיאטרון במוזיאון הקטן.

הפזמון הנו מתוך שיר בין שלושה בתים שהפך להמנון הגטו. נכתב כשיר סיום
לקברט הראשון. באמצעות השיר שהפך לפזמון, השחקנים מחזקים זה את זה
ואת הקהל לבא לראותם.
השיר, משרה אווירה אופטימית ואמונה בסוף טוב יותר מההווה.

פזמון:
המשורר - קארל שונק - הושמד בתאי הגז באושוויץ בסתיו 1944.
אם נרצה נתגבר
יד ביד ולב אחד
גם בזמן קשה, הצחוק עוד בלבנו
ממקום למקום
מדי יום צריכים לנדוד
רק שלושים מילים מותר לנו לכתוב
אך יבוא היום חבריה
אשר בו נצא לדרור
נארוז את חפצנו
והביתה נחזור
אם נרצה נתגבר
יד ביד ולב אחד
על חרבות הגטו, יחד עוד נצחק.


מקורות

 נכתב ע'י קארל שוונק בטרזין כחלק מליברטו ומוסיקה לקברטים סטיריים בטרזין
מתוך: אליעז רות, רוח חיים, ספריית הפועלים, 1990, ע' 78-9




לדף הבא