מבוא

"התפקיד של ההומור והסטירה היה עצום ולפי דעתי, זה היה החלק האינטגראלי של
מאבקנו הפנימי, הנפשי על דמותנו האנושית שעוד היינו מסוגלים לצחוק.
הומור היה אחד המרכיבים האינטגרליים בעמידה הרוחנית ועמידה רוחנית,
זה היה התנאי לרצון לחיים".
"אלה שצחקו מהדברים, היה לנו הרבה יותר סיכויים להישאר בחיים, מכיוון שהם ידעו
להתגבר יותר".
אני חושב שהאופטימיות שלי הייתה, שהייתי צוחק הרבה מאוד. גם צוחק וגם בוכה…"
"בשימוש בהומור, הפרט מתמודד עם הקונפליקטים האמוציונליים ועם העקות הפנימיות
והחיצוניות ע'י הדגשת האספקט המשעשע או האירוני של הקונפליקט… פרויד
מתייחס אל ההומור, כאל מנגנון ההגנה הגבוה ביותר".
"...הצחוק היה חלק מחייהם של הקורבנות שהוזן וטופח ע'י סבלם. הם מצאו הומור בכל
האספקטים של קיומם המשובש… כדי לשמור על שפיות דעתם".
"… היה הרבה הומור על עצמנו. ממש על עצמנו, על מה שאנחנו עושים. זאת אומרת, מכל
סיטואציה, עשינו בדיחה. כן, למה לא איך אפשר לחיות אחרת? תראי, אם אני אגיד
אני אמות, אני אמות. את תמותי, לפני שאת מתה. היו הרבה אנשים שמתו בגלל זה
לפני הזמן שלהם מכיוון, שלא ידעו לצחוק על עצמם…"
" כשאני מספר על השואה, יש שם הומור. צחקנו על עצמנו. על סף המוות צחקנו. דמעות
כבר לא היו אז צחקנו. ועוד איך צחקנו".
" זה חוש ההומור שנתן כוח להמשיך".

מיעוטם של הקורבנות שרדו וספרו במחקר ובספרות, על תגובותיהם הם ועל תגובת חבריהם.

הומור הוא כוח עצום המסייע בהישרדות גם כשהגוף הפיזי, בוגד באדם.
את המורשת הזו, כדאי לקחת בהדרכות בפולין ולהעבירה הלאה.


מקורות

ד"ר אוסטרובר חיה, "ההומור כמנגנון הגנה בשואה", אוניברסיטת תל-אביב 2000
שם, הומור עצמי.


  continue
לדף הבא