הומור בגטו קרקוב (1)

מקום הדרכה: ליד ביתו של גבירטיג/ ככר גיבורי הגטו.
שיר עידוד וביטחון . בשונה מאוד מהשיר "אחים בעיירה שריפה" שנכתב לאחר הפוגרום
בפשיטק, כאן, גבירטיג מנסה לטעת ביטחון כמעט בצורה של ציווי, בתוך המצב האיום
ששורר כבר שנה מאז תחילת המלחמה. גבירטיג הבין, שעליו לעודד את היהודים בגטו,
בשיר חדש המתאים לתקופה.
צריך תעוזה רבה להבטיח שסוף המלחמה קרוב ושסופו של היטלר כסוף המן הרשע

כעבור כשנה וחצי, ביוני 1942, גבירטיג נרצח.

רגעים של ביטחון
מילים ולחן: מרדכי גבירטיג, תרגום: שלמה אבן שושן
כתב את השיר בגטו קרקוב בשנת 1940.

יהודים לשמוח!
הן לא זמן עוד רב,
קץ מלחמת יהי,
סופם מהר יקרב
שישו, אל דאגה עוד,
אל רוגז ודאבה עוד,
עוז ואורך רוח
שאו כל באהבה.
חולו תליינים פה,
יהודי לסבול למוד,
גם בקושי הפרך
לא נתייגע עד מוות.
לטאטא? כך יהי!
אך כל עוד פה הנכם
טורח שווא הנהו,
ניקוי לא יתכן.
עוז ואורך רוח,
ואל הנח מיד
נשק מבטחנו
כולנו כאחד.
חולו, תליינים פה,
הן לא זמן עוד רב
המן אי פעם
סופכם מהר יקרב.
לכבס? יהי כן!
אות קין לזרוע,
ודמו של הבל
לא ימחה לעד.
חולו, השתוללו!
קראו דרור לשטן!
יהודים לשמוח!
עוד נבלה אותם!


לשוחח עם התלמידים על השוני בין שני השירים.
מה זה עושה למשורר עצמו ומה זה עושה לקהל שלו. מה לומדים מן הסטירה על החיים,
הגזירות ועל הגרמנים?


מקורות

הוך משה, קולות מן החושך - המוסיקה בגטאות ובמחנות פולין, שירי עידוד וסטירה,
הוצ' יד ושם תשס'ב, ע' 195-6