שימוש בהדרכה בסרטים המציגים הומור



1. החיים היפים של בניני.
ישנם חילוקי דעות בקשר לסרט הזה ולשימוש בו בהדרכות. בעיני, הסרט הזה מצוין
כשמראים אותו מהכיוון של ההומור ויכולת ההישרדות באמצעותו.
הסרט בעיניי, משמש כהמלצה לשימוש בהומור.
למרות ההומור, האב לא שרד אבל הוא נתן לבנו את "מתנת" ההומור
והניסיון לשרוד באמצעותו.
הסצנה עם תרגום המפקד הנאצי לגרמנית לדוגמא, לא מעט ניצולים מספרים על
הישרדות באמצעות "תרגום" לגרמנית מבלי שהבינו אף מילה.

להראות את הסרט ולשוחח עם התלמידים על המסרים שהוא מביא.

2. הערב: הניצול .

דרמה קומית (!) מקורית של רן שריג וגבי ביבליוביץ' "הערב: 'הניצול'"
שעוסקת בנושא ומשלבת הומור שחור. זו אולי הפעם הראשונה,
ובוודאי מהבודדות, שבה בני הדור השני והשלישי לשואה עוסקים בשואה באופן כזה.
"הערב: 'הניצול'" מספרת על אנדריי (קיריל ספונוב), שחקן תאטרון, ויענקל (דורי טפר),
נגן בתזמורת, שברחו ממחנות ההשמדה בפולין והצליחו להגיע לארץ.
אנדריי, בבוטות הבלתי מתפשרת שלו, מערער את השלווה בבית קפה מקומי
באמצעות הומור שחור, עד שב¬24 שעות מתערער שוב עולמו, כאשר אהובתו הפולנית
מגיעה להשיב אותו לחיקה.
הדרמה, שמבוססת על הדוקטורט של ד"ר חיה אוסטרובר מאוניברסיטת תל אביב,
"הומור כמנגנון הגנה בשואה", לא בוחלת בשימוש בב דיחות שואה, מילוליות וויזואליות
מצד אנדריי (דוגמת זו שבכותרת), והתוצאה קשה וחזקה יותר מכפי שניתן להעלות
על הדעת, וקומוניקטיבית יותר גם לצופים הצעירים, שאין להם קשר ישיר ומידי או משפחתי לשואה.
אולם למרות שעלילת הסרט מתרחשת ב¬,1945 קשה להתעלם מהאסוציאציות שמעלות
סצנות רבות על הנעשה היום במדינה, ונדמה שאולי אפילו יש בו, במתכוון או שלא,
אפילו סוג של אמירה סאטירית על "המצב". כך למשל, האווירה בבית הקפה "פרוספרטי",
זירת ההתרחשויות המרכזית, והניכור שמשדרים יושביו כלפי מה שקורה באירופה
("נורא מה שקורה באירופה. אפשר עוד קפה?"), מזכירים מאוד את צמד השינקינאים
מ"זו ארצנו", שמדברים על הפיגועים כעל משהו מרוחק, שלא קשור אליהם. יותר מזה,
יש גם מידה מסוימת של דמיון להתכחשות ולעיוורון של הישראלים למה שקורה כאן ועכשיו
בשטחי הרשות הפלשתינאית.זה בוודאי המקום בו תגיע ההתנפלות המסורתית על
"איך אתה מעז להשוות" וכו'. ובכן, ראשית אין כאן השוואה, כי המצב (עדיין?)
לא הגיע לידי הריגה שיטתית של אנשים חפים מפשע על ידי צה"ל.
ושנית, עד כמה שהדבר כואב, האם המושג "השמדת עם" הוא אמנם נחלתו הבלעדית
של העם היהודי? אני מניח שאפשר למצוא כמה ארמנים, רואנדים ואלבנים שייאותו לחלוק על כך.
יותר מכל יש כאן התרעה, נורה מהבהבת, על מה שעלול לקרות בעתיד הלא רחוק,
כדי לרסק מראש את האליבי "לא ידענו, לא שמענו, לא האמנו",
בו השתמשו בדיעבד גם רבים מתושבי גרמניה של שנות השלושים והארבעים.
"הערב: 'הניצול'" הוא סרט מסוגנן, תוכנית וצורנית, שכתוב, מבוים, מצולם ומשוחק
כמעט ללא דופי, וחשוב לא פחות הוא סרט נכון, שחייבים להיות עוד דוגמתו.

מעריב, 11/04/02, זוהר ישראל

להראות את הסרט ולשוחח עם התלמידים על המסרים שהוא מביא.



לדף הבא