הומור במחנה בירקנאו (3)

מקום הדרכה: הלטרינה (מחראה) בקרנטינה/במחנה הנשים או במחנה הגברים

תארו לכם את התמונה:
בצריף הלטרינה, על שורת החורים יושבים/ות להם/ן גברים/נשים
חשופי שת בזה אחר זה, משלשלים/ות ומריצים/ות דחקות.

"… הנושא לצחוק הגדול ביותר ולקנאה הגדולה ביותר באושוויץ ולמדתי את זה מאשתי
שגם היא ניצולת אושוויץ, ה"שייסהקומנדו" - הקומנדו שמובילים את החרא, סליחה על
הביטוי. אלה שמובילים את הצואה.
הרי שמה לא היו בתי שימוש עם ניקוז אלא, היו הולכים ומשלשלים לבורות
ואחר כך, היו באים השייסהקומנדו, אוספים את זה ומביאים את זה קילומטרים.
היה שם מקום, שאגרו את הדבר הזה ואנחנו היינו צוחקים.
קודם כל, הם היו נורא מסריחים. אבל הם היו נחשבים לעשירים ביותר.
הם חיטטו בחרא ומצאו המון יהלומים, זהב ושיני זהב.
אלה שבאו מהקומנדו חיטטו כל הזמן בזה. אפשר היה לצחוק ולבכות לצחוק ולבכות.
היו זורקים את היהלומים הכי יקרים לתוך החרא והשייסהקומנדו היו טובלים עם
הידיים ומוציאים את זה. אפשר היה למכור את זה ולקנות מנת אוכל-לחם.
2. " הייתה אתנו במחנה הנשים אחת, שבלעה את היהלומים שהיו לה,
בכדי להחביא אותם בתוך הגוף. היה לה שלשול ובלטרינה, היהלומים יצאו לתוך
החור עם כל החרא. היא לקחה מקל והתחילה לבחוש בתוך החרא עד שנגעה בהם
ואז עם המקל היא הצליחה להוציא את היהלומים.
אני לא רוצה לספר לכם איזה ריח היה לה" (סיפורה של חנה טנצר)
"… מרגע שנכנסנו למחנה ב - 13 למרץ 43 עד2 במאי 45, לא הייתה שום אפשרות
לפרטיות.
להתרחץ בחברה, לעשות את הצרכים בחברה, אז הייתה שורה של חורים.
ישבנו שמה וספרנו. אני גם קצת צחקתי ואמרתי: "הבית קפה שלנו באושוויץ - בבירקנאו,
היה בלטרינה. הכל התנהל שם, רכילות, חילופי אינפורמציה, החלפות, הכל…"
"…הבית שימוש היה מיועד לכולם. היה כזה בור ועל זה מוטות וישבו על זה.
קראנו לזה: R.T.A מה זה? R = רדיו T = טוכאס A = אגנטור.
ששם אפשר להיוודע את החדשות. אגנטור זו מילה בינלאומית. אגנציה זה סוכנות.
כן R.T.A זו לא הייתה בושה. יושבים בשורה אחת ומספרים בדיחות. הכל בבית השימוש
הזה.
בפולנית גם קראו לזה אחרת: J.P.P. - יידנה פאני פוביידז'יאלה שפירושו: אישה אחת
אמרה…"

לשוחח עם התלמידים על אובדן הפרטיות, הבושה, הצורך בחברה, הצרכים הבסיסיים של
האדם ומהו מוכן לעשות בכדי לספק אותם (השייסהקומנדו).


מקורות

 ד"ר אוסטרובר, "ההומור כמנגנון הגנה בשואה"
שם, הומור תוקפני מהרגשת תסכול .
סיפורה של אשת העדות חנה טנצר, בלטרינה במחנה הנשים בבירקנאו,
כשהיא מתגלגלת מצחוק. אוק' 2001.
ד'ר אוסטרובר, שם, הומור סקטולוגי




לדף הבא