אסיר ציון

 

אסירי ציון הם היהודים שחיו במדינות שונות (ברית המועצות ואחרות) ונכלאו בשל פעילותם למען עלייה לישראל, או עזרה לאחרים לעלות לישראל. מקור המונח כנראה באמירתו של רבי יהודה הלוי - "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך".

משיקולים פוליטיים ואחרים, ברית המועצות עיכבה את עלייתם לישראל של יהודים רבים שהגישו בקשה רשמית לכך (אלה היו מסורבי העלייה). חלק ממסורבי העלייה, שפעלו באופן הפגנתי נגד העיכובים, נעצרו והפכו לאסירי ציון. רבים מהם נחשבו ללוחמי זכויות אדם ולאסירי מצפון והיו מוכרים ככאלה בכל העולם; מדינות רבות הפעילו לחץ על ברית המועצות (במישור הפוליטי, במחאה של אמנים ושל הקהל הרחב, וכו') לשחרורם של אסירי ציון.

כמה מאסירי ציון סבלו מעינויים במהלך מעצרם, והיו שנפטרו בעודם אסירים.

המונח "אסירי ציון" משמש גם לתיאור אסירים יהודיים, שנאסרו בשל פעילות פרו-ישראלית, או ניסיון לעודד עליית יהודים לישראל, במדינות שאינן קשורות בברית המועצות. כך למשל יהודים שנעצרו במרוקו בשל פעילות להעלאת יהודים לישראל (בעיקר בשנות הארבעים והחמישים) מכונים גם הם אסירי ציון, וכך גם יהודים שנעצרו באתיופיה, ועוד.

אחרוני אסירי ציון בברית המועצות שוחררו עם קריסת הממשל הסובייטי.

בשנת 1992 נכנס לתוקף בישראל חוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם. על-פי חוק זה, אסירי ציון החיים בישראל (או שאריהם) זכאים לתגמולים שונים ממדינת ישראל.

(דוד שלי חיים חמו אסיר ציון במרוקו)