פרק 9

ניסוי (האוניברסיטה הפתוחה)

הניסוי

הניסוי- תכנית מחקר שמשמשת את החוקר להוכחת קשר סיבתי בין המשתנים הנחקרים. זוהי תכנית שבה עומד החוקר בשלושת הקריטריונים המהווים תנאים הכרחיים להוכחת סיבתיות:

  • הוכחת שונות משותפת של המשתנים (מתאם גבוה- עם השתנותם של ערכי המשתנה האחד, משתנים גם ערכיו של המשתנה השני);
  • המשתנה הבלתי תלוי קודם למשתנה התלוי- ביסוס סדר הזמנים בין שני המשתנים;
  • הפרכת הסברים חילופיים לממצאים שהתקבלו.

על מנת להבטיח את קיומם של שלושת התנאים חייב החוקר לאמץ מערך מחקר שמאפשר שליטה מרבית במשתני המחקר: החוקר קובע את המשתנים, מפעיל את המשתנה הבלתי תלוי ואחר כך מודד את המשתנה התלוי ובכך שולט בסדר הזמנים, מחליט על התנאים בהם יופעל המשתנה הבלתי תלוי וכן על החלוקה לקבוצות ומחליט כמה קבוצות יהיו (מערך המחקר). החוקר מנסה להבטיח שרק השפעתו של המשתנה הבלתי תלוי היא זו המופעלת בניסוי ואין משתנים אחרים שעלולים להתערב בניסוי (הפרכת הסברים חלופיים).

התכונה החשובה ביותר של הניסוי (כשיטת מחקר) היא 'פיקוח על המשתנים'. רק כך יכול החוקר לבדוק בדייקנות את השפעתם של גורמים שונים על התנהגות ולהבטיח סדר זמנים והפרכת הסברים חלופיים.

נתבונן בניסוי של אש (בנספח).

המשתנה הבלתי תלוי שאת השפעתו רצה אש לבדוק- 'לחץ קבוצתי'. משתנה זה הוגדר נומינאלית: רמת הקונפליקט שבין דעת הפרט ודעת רוב חברי קבוצתו (ככל שרמה זו עולה קיים לחץ קבוצתי גדול יותר על הפרט).

המשתנה התלוי- התנהגות קונפורמית שהוגדר נומינאלית: מידת הכניעה או ההתנגדות ללחצי הקבוצה כאשר אלו נראים מנוגדים לעובדות ולפיכך לא הגיוניים.

ההגדרה האופרטיבית שנקבעה למשתנה הבלתי תלוי- לחץ קבוצתי- קיומו או אי קיומו של פער בין התשובה הנכונה לתשובה אחרת שנותנת קבוצת רוב בת שבעה אנשים.

החוקר קבע גם את הדרך בה יופעל המשתנה הבלתי תלוי-  אש יצר עימות בין הנבדקים ובין קבוצת רוב של 7-9 משתפי פעולה. הנבדק והקבוצה נתבקשו להתאים לקו באורך מסוים, קו באורך זהה מבין שלושה קוים באורכים שונים שהוצגו בפניו. קבוצת הרוב שגתה בכוונה ודיווחה ב- 12 מתוך 18 צעדי הניסוי, על סטיות בסדר גודל של 1- 4 ס"מ. הנבדק נדרש לתת דעתו לאחר סבב של 6-9 משתתפים (אחד לפני האחרון).

ההגדרה האופרטיבית למשתנה התלוי- קונפורמיות- מספר הפעמים בהן שגה הנבדק מבין 12 ההערכות שבהן היה נתון ללחץ קבוצתי. 

אש קבע גם את מספר הערכים של שני המשתנים: לחץ קבוצתי- שני ערכים: לחץ כבד והעדר לחץ, למשתנה 'קונפורמיות' היו 12 ערכים- הנבדק יכול היה לטעות בכל אחת מ- 12 ההערכות שהיה צריך לתת.

אש יצר שני מצבי ניסוי: מצב בו הופעל לחץ קבוצתי: בו הנבדקים נתנו את הערכותיהם בקול, ומצב בו לא הופעל לחץ קבוצתי- הנבדקים נתנו את ההערכות שלהם על ידי רישום בדף נייר. מצב אחד כלל את קבוצת ניסוי והמצב השני כלל את קבוצת הביקורת.

בדרך הזו יכול היה אש לבדוק האם ערכי המשתנה התלוי משתנים בעקבות השתנותו של המשתנה הבלתי תלוי- מילוי התנאי הראשון (האם יש קשר בין שני המשתנים).

הפעלת המשתנה הבלתי תלוי (לחץ) לפני מדידת המשתנה התלוי (קונפורמיות), אפשרה את מילוי התנאי השני. השליטה בסדר הזמנים אפשרה לחוקר לקבוע באופן חד משמעי מהו הסובב ומהו המסובב.

על מנת להיות בטוחים שהמשתנה הבלתי תלוי- הלחץ- הוא זה שהביא לשינויים במדידות של המשתנה התלוי- קונפורמיות- חלה על החוקר החובה להראות שאין הסברים חילופיים לממצאים (מילוי התנאי השלישי).

חישבו: אילו הסברים חלופיים יכולים להיות כאן?

החלוקה המקרית של הנבדקים לשתי קבוצות (ניסוי וביקורת) מאפשרת לחוקר להניח ששתי הקבוצות זהות בכל מלבד המשתנה הבלתי תלוי שהחוקר עצמו הפעיל רק בקבוצת הניסוי (בה בלבד יצר לחץ קבוצתי). בקבוצת הביקורת כמו גם בקבוצת הניסוי, סביר להניח שהשתתפו נבדקים קצרי רואי, חרדים/ לא חרדים במיוחד..... כלומר- לא סביר שיש משתנה המבדיל בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת, לבד מהמשתנה הבלתי תלוי.

באחד הפרקים הקודמים דיברנו על בחירה הסתברותית של נבדקים. מה הייתה המטרה לכך? אין זה שונה מהמטרה להקצאה מקרית של נבדקים לקבוצות הניסוי?

 

יתרונות השליטה בתנאי הניסוי

שליטה במשתני המחקר מעניקה לחוקר 4 יתרונות:

בלבדיות (בידוד משתנים): מצב בו המשתנה הבלתי תלוי לבדו מבחין בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת. בתנאי החיים הרגילים משפיעים על בני האדם הרבה מאד משתנים המצויים באינטראקציה. הניסוי מאפשר לחוקר לבודד משתנה אחד ולמדוד את השפעתו הבלבדית של משתנה זה על המשתנה התלוי. קבוצת הניסוי שונה מקבוצת הביקורת במשתנה האחד הנבדק. בכל שאר תנאי הניסוי הקבוצות הן זהות (עוברות את אותו התדרוך, חשופות לאותן חוויות, ...). זהו אירוע מעבדה שבדרך כלל אין דומה לו בחיים.

חזרה מהימנה ווריאציות שיטתיות: כאשר הניסוי נערך במעבדה תוך שליטה כמעט מוחלטת של החוקר במצבי הניסוי, ישנה אפשרות לחזור עליו באותם התנאים בדיוק, פעמים אחדות עם נבדקים שונים (לשם אימות או לשם איסוף מידע על אוכלוסיות שונות). נוסף על כך החוקר יכול לערוך שינויים מבוקרים בתנאי הניסוי כדי ללמוד על היבטים שונים של התופעה הנחקרת: מה יקרה אם בקבוצה יהיה אדם אחד שייתן הערכתו לפני הנבדק, והערכתו תהיה זהה לזו של הנבדק? מה גודל הקבוצה הנדרש על מנת להביא את הנבדק לתת הערכה שהיא בניגוד לדעתו שלו?.....

רגישות ועוצמה: היכולת של החוקר לקבוע מראש את ערכי המשתנה הבלתי תלוי- במקרה של אש- עד כמה לחץ להפעיל על הנבדק (גודל קבוצת משתפי הפעולה שנותנים הערכות בניגוד לדעתו של הנבדק). שליטה זו בערכי המשתנה מאפשרת לחוקר יכול לבדוק כיצד משפיעים פערים קטנים בין עוצמות המשתנה הבלתי תלוי על המשתנה התלוי.

כיוון הסיבתיות: כפי שכבר נאמר- השליטה בהפעלת המשתנה הבלתי תלוי מאפשרת לקבוע קשר סיבתי בין המשתנים. המסקנה תהיה תמיד על תנאי במובן זה שייתכנו הסברים חלופיים (למרות האמצעים הננקטים להפריכם).

 

שליטה בעזרת קבוצת הביקורת

קבוצת הביקורת היא אחד היתרונות הבולטים של מערך המחקר הניסויי. מטרת קבוצת הביקורת לוודא שאפקט הניסוי נגרם באופן ברור וחד משמעי רק בידי המשתנה הבלתי תלוי ולא בידי משתנים אחרים. על החוקר לדאוג לכך שהקבוצות תהיינה שוות במשתנים רבים ככל האפשר לפני הפעלת המשתנה הבלתי תלוי. השוויון צריך להישמר לאורך כל הניסוי. שוויון זה יובטח עם ההקצאה ההסתברותית (מקרית) לשתי הקבוצות.

 

תוקף ממצאי הניסוי

את תוקף ממצאי הניסוי נעריך על פי שתי שאלות:

1. עד כמה ניתן לסמוך על המסקנות של הניסוי בהקשר לקשר סיבתי בין משתנים?

2. עד כמה ניתן לסמוך על הממצאים כך שניתן להכלילן על האוכלוסייה הנחקרת?

כאן נדון ב 'תוקף הפנימי' וכן ב 'תוקף החיצוני' של המחקר:

תוקף פנימי:

מתייחס לשאלה- האם 'הטיפול' הניסויי הוא שגרם להבדלים בממצאים בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת? במלים אחרות- האין הסבר חלופי לממצאים? (שאלה 1)

קמפבל וסטנלי ב- 1966 מנו 8 איומים על התוקף הפנימי של הניסוי. נדון כאן ב- 7 מהם:

היסטוריה- כינוי לכל המאורעות המתרחשים במהלך הניסוי בין מדידת המשתנה התלוי לפני הפעלת המשתנה הבלתי תלוי ולאחריו. הרבה מחקרים ניסויים מפעילים מבחן המודד את המשתנה התלוי לפני הפעלת ה 'טיפול' (משתנה בלתי תלוי) ולאחריו, על מנת לראות את השפעת הטיפול על המשתנה התלוי. באופן הזה המדידה הראשונה מהווה 'קבוצת ביקורת' למדידה השנייה. במחקרים אלו חשוב לוודא שבטווח הזמן שעבר בין מדידה אחת ('לפני') לשנייה ('אחרי'), לא התרחש מאורע שעלול היה להשפיע על המשתנה התלוי. ככל שטווח הזמן שעובר בין שתי המדידות גדול יותר, כך גדלה ההסתברות של גורם 'ההיסטוריה'.

בשילה- תהליך שעוברים נבדקי המחקר במהלך הניסוי כפונקציה של מעבר הזמן גרידא. השפעת הזמן: התפתחות, עייפות, רעב, וכד'..

בשנות ה- 60 פרסם אייזנק מאמר בו הוא הראה שלאחר מעקב אחר השפעתו של טיפול פסיכולוגי, הוא הגיע למסקנה שאחוז ה 'מבריאים' בין אלו שקיבלו טיפול ובין אלו שלא קיבלו טיפול פסיכולוגי (פסיכואנליזה במקרה זה)- שווה. עיקר הביקורת לטיפול הפסיכואנליטי מתמקד בשאלה- האם מעבר הזמן לבדו אינו גורם המשפיע על 'ההבראה'?

מכשור- שינויים במכשיר המדידה בין בדיקה אחת לשנייה. מהימנות נמוכה של מכשיר המדידה תפגע בתקפות הפנימית של הניסוי.

מדידה- מדידה ראשונה עלולה להשפיע על המדידה השנייה. היחשפות אחת לשאלון יכולה להשפיע על הדרך בה נענה על אותו השאלון פעם שנייה (במקרה בו בודק החוקר את השפעת המשתנה הבלתי תלוי במבחן חוזר בהשוואה למבחן שהועבר לפני הפעלת המשתנה הבלתי תלוי).

נשירה- נשירת נבדקים מהניסוי- בייחוד אם הניסוי לוקח זמן. הנשירה תפגום בשוויון בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת.

רגרסיה סטטיסטית- אם קבוצת הניסוי כוללת בעלי ציונים גבוהים מאד או נמוכים מאד- קבוצה המייצגת קיצוניות (על כל מדד שהו) ולקבוצה זו ניתן 'טיפול' האמור להשפיע על התכונה שנמדדה, יש להניח שבמדידה שלאחר 'הטיפול' הציונים הקיצוניים ינועו לאמצע. באופן טבעי ציונים גבוהים נעים לאמצע במדידה שנייה, גם ללא טיפול.

ברירה- כאשר ניתן לייחס את תוצאות הניסוי להבדלים הקיימים מראש בין קבוצת הביקורת לקבוצת הניסוי ולא להפעלת המשתנה הבלתי תלוי.

 

על כל האיומים הנ"ל ניתן להתגבר על ידי שימוש בקבוצת הביקורת ועל ידי הקצאה אקראית של נבדקים לקבוצות אלו. בכך נדון שוב ביתר פרוטרוט בסעיף- מערכי מחקר.

 

תוקף חיצוני:

היכולת להכליל את ממצאי הניסוי על אוכלוסיות, מצבים וזמנים שונים. עד עכשיו דנו בתנאים התורמים לתקפות הפנימית של המחקר. מה מקדם את הייצוגיות של המחקר?

הרבה מחקרים משתמשים במתנדבים, סטודנטים, ילדים, עכברים..... האם ניתן להכליל מהם על האוכלוסייה? כמו כן- במידה ותוצאות הניסוי מושפעות מהמקום או מהעיתוי בו נעשה המחקר לא ניתן יהיה להכליל את התוצאות.

בשל השליטה שיש לנסיין במעבדה על משתני המחקר ותנאי המחקר, אפשר לומר גם שהמחקר המעבדתי מתרחק יותר ויותר ממצבי חיים רגילים ולכן קשה יהיה להכליל מהמחקר המעבדתי המבוקר לחיים עצמם. לכן נמצא מחקרים ניסויים המתרחקים מהמעבדה ומתקרבים לסביבה הטבעית על חשבון היכולת לבודד משתנים (ניסוי שדה).

אפשר לומר שאי אפשר להתגונן בעת ובעונה אחת מפני כל האיומים המסכנים את תוקף המחקר. חשוב לקבוע סדר עדיפויות לפי מטרות המחקר ונושאו ולפיו להחליט מהו התוקף הרלוונטי ביותר למחקר זה ועמו להתמודד (על חשבון אחרים).

האם הניסוי של סלומון אש משקף מציאות? האם ניתן להכליל את ממצאיו למציאות?

מידת ההכללה של ממצאי הניסוי מתייחסת לייצוגיות המדגם (ראו פרק על אוכלוסייה ומדגם) ולייצוגיות של תנאי המחקר למצבי החיים.

 

מערכי ניסוי

מערכי המחקר יש להם השפעה על התוקף הפנימי של הניסוי והם נועדו לתת פתרונות לבעיות תוקף פנימי.

מערך הניסוי הוא המבנה של תכנית המחקר: מספר הקבוצות, תנאי הניסוי לכל קבוצה, מספר המדידות, סדר תנאי הניסוי.....

בבואנו לבדוק השפעתו של משתנה בלתי תלוי על משתנה אחר (תלוי) יתכן ונתכנן מחקר בו תהיינה שתי קבוצות: קבוצת ניסוי שמקבלת 'טיפול'- עליה מופעל המשתנה הבלתי תלוי- וקבוצת ביקורת שאינה מקבלת את ה 'טיפול'.

טיפול זה יכול להיות- תרופה: קבוצה אחת של חולים מקבלת את התרופה את השפעתה בוחן החוקר, וקבוצה שנייה מקבלת תרופה מדומה- פלסבו. תנאי המחקר הם זהים: לחולים נאמרים אותם הדברים.........

הטיפול יכול גם להיות- תכנית חדשה בהוראת הקריאה/ חשבון, תכנית למניעת אלימות בביה"ס וכד'.

בהמשך החקירה יכול החוקר לתכנן מחקר חדש בו תהיינה כמה קבוצות ניסוי ללא קבוצת ביקורת כאשר כל קבוצה מקבלת מינון שונה של הטיפול (לחץ קבוצתי, שעות הוראה בשבוע, .....).

זוהי דוגמה למערכי מחקר שונים (מערך: קבוצת ניסוי לעומת קבוצת ביקורת, או-  מערך: קבוצות ניסוי שונות שהאחת מהווה ביקורת לשנייה).

נהוג לחלק את מערכי הניסוי השונים לשלושה סוגים: מערכי ניסוי שגויים: כאלו שתוקף ממצאיהם מוטל בספק אך מאידך המידע המופק מהם מאפשר העלאת השערות; מערכי ניסוי אמיתיים ומערכי דמוי- ניסוי- מערכים הנערכים בשדה בו לחוקר שליטה מוגבלת על משתני המחקר וכן על בחירת והקצאת נבדקים.

מערכי ניסוי שגויים- שאינם מאפשרים הפרכת הסברים חלופיים:

למשל- ניתוח מקרה: חוקר המפעיל מניפולציה- טיפול- ובודק את השפעתו.

מנהל ביה"ס המכניס תכנית חדשה לביה"ס ובודק את רמת התלמידים בסוף השנה על המשתנה התלוי: תכנית למניעת אלימות/ מדידת רמת האלימות; תכנית ללימוד אנגלית/ מדידת הישגים באנגלית בסוף השנה.....

מחקר שתוכנן בצורה הזו חשוף לאיומים על התקפות הפנימית שלו.

מערך 'לפני, אחרי' ללא קבוצת ביקורת: במערך זה נערכות שתי מדידות כשהאחת נערכת לפני הטיפול והשנייה לאחריו. אין השוואה לקבוצת ביקורת. גם כאן לא מוסרים האיומים על התקפות הפנימית של המחקר.

מערך 'אחרי' עם קבוצת ביקורת, ללא הקצאה מקרית של נבדקים: קיומן של שתי קבוצות כשהאחת מקבלת 'טיפול' והשנייה אינה מקבלת 'טיפול'. שתי הקבוצות נמדדות לאחר הטיפול.

המנהל הכניס תכנית לימודים חדשה לכיתה אחת ואלו הכיתה השנייה ממשיכה ללמוד לפי התכנית הישנה. בתום השנה הוא בודק את שתי הכיתות ומשווה הישגים.

מאחר ולא הובטח ששתי הכיתות תואמות מבחינת ההישגים לפני התכנית וכן מבחינת התלמידים- לא נוכל להסיק שההבדל שיימצא בין הישגי שתי הכיתות, ניתן לייחסו רק לטיפול.

 

 

מערכי ניסוי אמיתיים- אלו מערכים הנותנים מענה לכל איום אפשרי על התוקף הפנימי של המחקר. מערכים אלו כוללים הקצאה מקרית של נבדקים.

מערך 'לפני- אחרי' עם קבוצת ביקורת- במחקר משתתפות שתי קבוצות: קבוצת ניסוי המקבלת הפעלה של המשתנה הבלתי תלוי, וקבוצת ביקורת שאינה מקבלת הפעלה זו. הנבדקים חולקו באקראי לשתי הקבוצות. הנבדקים בשתי הקבוצות נמדדים לפני ה 'טיפול' ולאחריו. אם מעבר הזמן או הבשלות הטבעית משפיעה על המשתנה התלוי נוכל לראות שינוי גם בקבוצת הביקורת. כל שינוי שחל בנבדקי קבוצת הניסוי מעל השינוי הטבעי, ניתן לייחסו למשתנה הבלתי תלוי.

מערך 4 הקבוצות של סלומון- נתאר לעצמנו את הניסוי הבא שמטרתו לבדוק השפעתו של סיור ב 'יד ושם' (משתנה בלתי תלוי) על עמדות שונות ביחס לשואה (משתנה תלוי). שתי קבוצות מקבלות מבחן עמדות לפני 'הטיפול'. קבוצה אחת מסיירת במוזיאון וכשבוע לאחר מכן מקבלת שוב מבחן עמדות; הקבוצה השנייה אינה מסיירת במוזיאון ונמדדת שוב לאחר אותה תקופת זמן. האם ישנה בעיה עם מערך מחקר זה?

הטענה היא שיתכן והמדידה הראשונה השפיעה על הנבדקים וגרמה להם לחוויית סיור שונה מאשר אילו לא הייתה נבדקת לפני הסיור. משמעו של דבר הוא שאם נמצא הבדלים בין שתי הקבוצות הרי שלא נוכל לייחסו רק לסיור עצמו (המשתנה הבלתי תלוי) אלא גם למדידה הראשונה- לפני הסיור. קיים חשש שהמדידה הראשונה השפיעה על הסיור (אולי הגבירה את השפעתו של הסיור). על מנת להתגבר על בעיה זו ולהבטיח ניסוי המאפשר קביעת השפעת הסיור בלבד תוכנן מערך זה:

המערך כולל ארבע קבוצות: קבוצה אחת נמדדת לפני ואחרי הטיפול, קבוצה שנייה נמדדת פעמיים ואינה מקבלת טיפול, קבוצה שלישית מקבלת טיפול ונמדדת רק לאחריו, קבוצה רביעית נמדדת רק לאחר הטיפול ואינה מקבלת טיפול.

מערך 'אחרי' בלבד עם קבוצת ביקורת-  זהו מערך שאינו כולל מדידות מוקדמות לפני הפעלת המשתנה הבלתי תלוי. גם מערך זה יכול לפקח על אינטראקציה אפשרית בין מדידה ראשונה ובין טיפול.

 

מערכים דמויי ניסוי-  מסגרת הניסוי לבדיקת יחסים סיבתיים בין משתנים היא נוקשה בדרישה לשליטה על הפעלת ומדידת המשתנים, על סדר הזמנים ועל הקצאת נבדקים למצבי ניסוי שונים. לא תמיד ניתן ליצור מסגרת כזו במדעי החברה ובכל זאת קיים רצון לבדוק יחסים סיבתיים בין משתנים. עם השנים פותחו מערכי מחקר המתקרבים למערכי הניסוי האמיתיים, שמסגרתן פחות נוקשה ועם זאת מאפשרים הסקת מסקנות סיבתית.

דוגמה למחקרים כאלו יהיו מחקרים עם נושאים שאינם ניתנים לבדיקה במעבדה.

סדרת בדיקות לפני ואחרי ללא קבוצת ביקורת- נבדקים נמדדים כמה פעמים לפני 'הטיפול' ואחר כך נבדקים כמה פעמים אחרי 'הטיפול'. 'טיפול' יכול להיות הכנסת שינוי במקום ציבורי כמו- אולם המתנה בקופת חולים, מגרש משחקים.....

מערך 'לפני- אחרי' ללא קבוצת ביקורת תואמת- רכז ההוראה באוניברסיטה הפתוחה מעוניין להשוות בין קבוצת לימוד (בתל- אביב) הנפגשת עם המנחה פעם בשבועיים, לבין קבוצה (באילת) שאינה נפגשת עם המנחה שלה. מערך המתאים למחקר על קבוצות קיימות (כיתות בביה"ס) שמסיבות ארגוניות קשה לחלקן מחדש.

 

ישנם מערכי מחקר רבים שמתאימים לנושאי מחקר שונים ותנאי מחקר שונים. כאן התעכבנו על אחדים מהם לשם המחשה של הנושא 'מערכי המחקר'.

 

ניסוי- סיכום

הניסוי נועד להסקת קשר סיבתי בין משתנים תוך שמירה על רמת הכללת ממצאים גבוהה. הסקת סיבתיות מכתיבה רמה גבוהה של שליטה על מצבי המחקר- מה שמבטיח תקפות פנימית. עם זאת יכולת ההכללה- תקפות חיצונית- תלויה בייצוגיות של מדגם הנבדקים וכן בייצוגיות של תנאי המחקר למצבי החיים, למציאות.

יתרונו הבולט של הניסוי הוא הפיקוח האפשרי על תנאי המחקר, מה שניתן להשיגו במעבדה. חסרונו הבולט של הניסוי הוא מידת הייצוגיות שלו למציאות, בהיותה של המציאות שונה מהמעבדה. דמויי הניסוי הם מערכי מחקר הבאים להתגבר על בעיית הייצוגיות במחיר הפיקוח על המשתנים ותנאי המחקר.

 

אתיקה מקצועית

בהקשר לביצוע מחקרים בכלל ובהקשר לביצוע ניסוי בפרט, קיימים כללים אתיים עליהם אמור החוקר להקפיד.

 

מתוך אתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל- http://www.psychology.org.il/public/ethics/index.html

להלן:

קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל – 4002

 

תקנות הקוד האתי הקשורות למחקר מדעי

 

01. מחקר ופרסום מדעי
1.01 דאגה למשתתפי מחקר
פסיכולוגים ינקטו צעדים סבירים כדי לדאוג להגנה הולמת, לכבודם ולרווחתם של המשתתפים במחקר וכן לאנשים אחרים המושפעים מהניסוי או מהמחקר.
2.01 אחריות על עוזרי מחקר
א. הפסיכולוגים ישמרו על העקרונות המנחים של האתיקה המקצועית בביצוע מחקר הנערך על-ידיהם או על-ידי אחרים הנמצאים תחת פיקוחם.
ב. חוקרים ועוזריהם רשאים למלא רק את התפקידים שהוכשרו והוכנו לקראתם בצורה הולמת.
3.01 חלוקת אחריות במחקר
לפני שהם מתחילים בעריכת מחקר (מלבד מחקר המערב רק נבדקים אנונימיים, תצפית
שדה וכד') יחתמו הפסיכולוגים על הסכם עם המשתתפים; בהסכם זה יובהר אופיו של המחקר, תחומי האחריות של כל צד וכן השימוש העתידי בתוצאות המחקר.
ב. במצבים שנויים במחלוקת, או במצבים של ניגוד עניינים כלשהו הקשור במחקר, יזמו הפסיכולוגים החוקרים ועוזריהם התייעצויות עם ועדות אתיקה במוסד שבו נערך המחקר או בוועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.
4.01 הסכמה להשתתף במחקר
א. פסיכולוגים ישתמשו בשפה מובנת באופן סביר למשתתפים במחקר, על-מנת להסביר להם על אופי המחקר וכדי לענות על שאלותיהם. עליהם לפרוס בפני המשתתפים את הגורמים המרכזיים העשויים להשפיע על רצונם או על אי רצונם להשתתף במחקר (כמו סיכונים, חוסר נוחות, הגבלות על סודיות) ולהבהיר להם שהם חופשיים להשתתף, לסרב להשתתף או לפרוש מהמחקר, ומה הן התוצאות הצפויות בשל סירוב או פרישה. הסכמת המשתתפים תתועד בצורה הולמת.
ב. כשמשתתפי המחקר הם סטודנטים או כפיפים, הפסיכולוגים ידאגו באופן מיוחד להגן עליהם מהתוצאות השליליות האפשריות של סירוב להשתתף או של פרישה ממנו.
ג. כאשר השתתפות במחקר היא במסגרת דרישות קורס אוניברסיטאי, תינתן לסטודנט אפשרות בחירה בין מחקרים.

ד. לגבי ילדים או מבוגרים שאינם יכולים על-פי דין לתת את הסכמתם, יספק להם הפסיכולוג בכל זאת הסבר המתאים לרמת הבנתם, וישיג את הסכמת המשתתף ו/או אישור מאדם המוסמך לכך כדין.
5.01 הסכמה ביודעין לצילום או להקלטה במחקר
<פסיכולוגים יקבלו הסכמה מדעת ממשתתפי מחקר לפני שיצלמו או יקליטו אותם בכל צורה, אלא אם כן המחקר כולל רק צפייה ניטראלית במקום ציבורי ולא צפוי שיהיה שימוש בהקלטה באופן שיוכל לגרום זיהוי או נזקים אישיים.
6.01 תמריצים למשתתפים במחקר
פסיכולוגים יסדירו מתן תמריצים כספיים או תמריצים אחרים, וימנעו ממתן תמריצים בלתי הולמים כדי להשיג הסכמה להשתתף במחקר, כאשר תמריצים כגון אלו עלולים לכפות השתתפות.
7.01 דאגה לחיות המשמשות את המחקר
א. פסיכולוגים העורכים מחקר המשתף בעלי-חיים, יטפלו בהם בגישה הומאנית.
ב. פסיכולוגים המיומנים בשיטות מחקרי מעבדה בחיות ויש להם הכשרה וניסיון בטיפול בחיות מעבדה, יפקחו על כל ההליכים המערבים חיות, ויהיו אחראים להבטיח התחשבות נאותה בנוחותן, בבריאותן ובטיפול בהן.
ג. שימוש בהליך החושף חיה לכאב, ללחץ או למחסור, ייעשה רק אם לא קיים הליך חליפי, ואם המטרה מוצדקת הודות לערכה המדעי, הלימודי או היישומי.
ד. כאשר הכרחי לסיים את חייו של בעל-חיים, ייעשה הדבר תוך מאמץ מירבי למ
זער את הכאב ובהתאם להליכים מקובלים.
8.01 מתן קרדיט בעבור פרסום
א. פסיכולוגים ייקחו אחריות וקרדיט, כולל קרדיט על זכות יוצרים, רק על עבודה שהם ביצעו למעשה או שתרמו לביצועה.
ב. בפרסום מדעי, ההגדרה של כותב עיקרי וקרדיט פרסומי אחר ישקפו את התרומה המדעית של הנוגעים בדבר, ללא קשר לסטאטוס האקדמי או המוסדי שלהם.
ג. סטודנט יצוין ככותב ראשי במאמר שמשתתפים בו מספר כותבים, כאשר המאמר מבוסס על עבודת הדוקטוראט או על עבודת גמר לתואר מוסמך שלו, אלא אם כן ויתר על כך.
9.01 בודקים מקצועיים.
פסיכולוגים הבודקים הצעת מחקר אחרת או חומר המיועד לפרסום או לקבלת מענק , יכבדו את הסודיות ביחס לאלו שהגישו את החומר ואת זכויות הבעלות שלהם על אינפורמאציה זו.

נספח

קונפורמיות לדעת הרוב: הניסויים של אש (Asch, 1956)

סלומון אש בדק 'קונפורמיות' ללחץ קבוצתי. שאלתו המחקרית הייתה: מה תהיה השפעת דעת הרוב על דעת היחיד גם כאשר דעת הרוב מנוגדת לעובדות (ולדעתו של היחיד)?

ב 1951 ארגן אש ניסוי פסיכולוגי בו השתתפו קבוצות סטודנטים. כל חברי הקבוצה חוץ מאדם אחד (הנבדק) היו משתפי פעולה. המשתתפים זומנו למעבדה ונאמר להם שזהו ניסוי פסיכולוגי העוסק בתפיסה ושיפוט ויזואליים. חברי הקבוצה, למעט הנבדק, קיבלו הוראה לענות באופן שגוי בחלק מהבדיקות למשימה שהוטלה עליהם: השוואת אורך קו נתון לאחד מתוך שלושה קוים שהוצגו לפניהם, שמהם- האחד היה ארוך יותר, אחד היה קצר יותר ואחד היה באורך זהה לקו הנתון. ההבדלים בין הקווים היו ניכרים כך שלא סביר היה לשגות בהשוואת האורכים. אש ביקש לבדוק את מידת השפעתו של לחץ קבוצתי על תפיסתם הויזואלית של הנבדקים. ממצאי המחקר הראו ששליש מהנבדקים הביעו את דעת הרוב השגויה נוכח עובדות סותרות. נבדקים נכנעו במהירות לדעת השלטת בקבוצה גם כשזו לא הייתה האמת; הם ויתרו על עמדותיהם על מנת להתאימה לדעת הקבוצה. קבוצות מנו מ- 8 ועד 10 משתתפים. היו 18 סדרות של קוים. משתפי הפעולה קיבלו הוראה לשגות ב- 12 סדרות מתוך ה- 18. כל אחד מחברי הקבוצה אמר דעתו בקול והנבדק היה האחד לפני האחרון בקבוצה לענות על השאלה: איזה הוא הקו – מתוך שלושה קוים- הזהה לקו הנתון. להפתעתו של אש 37 מתוך 50 ממשתתפי הניסוי הראו התנהגות קונפורמית לפחות פעם אחת, ו- 14 מהם הראו התנהגות קונפורמית ביותר מ- 6 פעמים מתוך 12 הסדרות. בממוצע נבדק הסכים עם הרוב השוגה ב- 4 מתוך 12 הסדרות. אש ראיין את הנבדקים על מנת להבין מה גרם להם לענות בהתאם לרוב ובניגוד לעובדות. רוב הנבדקים טענו שלמעשה לא האמינו לדעת הרוב אך אימצו אותה על מנת שלא יועמדו באור מגוחך בעיני שאר המשתתפים. אש בחן טענה זו בניסוי נוסף בו הנבדקים הורשו לרשום לעצמם את תשובתם לאחר ששמעו את דעות הרוב- בווריאציה זו של הניסוי הקונפורמיות ירדה לשליש מהממצאים הקודמים. אש ביצע ניסויים נוספים בהם הוא גיוון את גודל קבוצת משתפי הפעולה מ1 ועד 15. הוא מצא שהנבדקים הסכימו עם דעת הרוב באותה המידה כשהקבוצה מנתה שלושה או ארבעה משתתפים כמו בקבוצות גדולות יותר. הנבדקים הראו באופן משמעותי פחות התנהגות קונפורמית כאשר בקרב משתפי הפעולה היה אדם אחד שהביע דעה זהה לזו שלהם.