מבצע הקינדרטרנספורט להצלת ילדים יהודיים ברחבי אירופה

קינדר = ילדים טרנספורט = הובלה

כבר לפני "ליל הבדולח" היו תוכניות להברחת פליטים יהודים מגרמניה אך ללא הצלחה, "ליל הבדולח" מהווה את נקודת המפנה שהביאה לגיבוש התוכנית להצלת ילדים פליטים מגרמניה וממרכז אירופה לבריטניה.

לאחר אירועי "ליל הבדולח" משפחות רבות היו מוכנות לשלוח את ילדיהן לבד לאנגליה ולכל מקום שגרמניה הנאצית לא שולטת בו, בתקווה שיתאחדו עם משפחותיהם לאחר המלחמה במקום מקלט בטוח.

בשלב זה התעורר הצורך למצוא מדינות שיהיו מוכנות לקבל את הילדים. פעילות דיפלומטית התנהלה בכל רחבי העולם בעניין הפליטים. מדינות כמו צרפת, הולנד, שווייץ ועוד, היו מוכנות לכך בתנאי שמדובר בקבלת כמות קטנה של ילדים.

בבריטניה לחצו הארגונים היהודיים על הממשלה כדי שתכניס כמה שיותר ילדים יהודים פליטים לבריטניה.

לנוכח הדחיפות שנוצרה בעקבות הפעולות הללו הוחלט בממשלת בריטניה לשקול להתיר למספר רב של ילדים ובני נוער עד גיל 17 להיכנס לבריטניה ולשהות שם לתקופה בלתי מוגבלת.

ל- 16% מכלל אוכלוסיית היהודים שבגרמניה, כתוצאה משיעור ההגירה הגבוה.

 

פוגרום ליל הבדולח בנובמבר עודד את ממשלת בריטניה , בראשותו של נביל צ'יימברלין, להיכנס לפעולה. ב 21 בנובמבר קיים בית הנבחרים הבריטי דיון בבעיית הפליטים היהודיים, ובאותו יום הממשלה הודיעה על החלטתה לאפשר למספר ילדים בלתי מוגבל עד גיל 17, מארצות שנכבשו על ידי הגרמנים, להיכנס לבריטניה במעמד של "נודדים". נדרשה לכך שטר ביטחון בשווי 50 ליש"ט לכל ילד.

מספר ארגונים, כולל הקרן הבריטית המרכזית ליהדות גרמניה, וועדת הפליטים היהודיים וועדת הנשים לסיוע, גייסו כספים. והוחלט על גיוס כספים נוסף בשל מספרם הגדול של הפליטים.

ב- 8 בדצמבר ביקש ראש הממשלה לשעבר, סטנלי ארל בולדווין את עזרת הציבור ברדיו האנגלי באומרו: " אני מבקש אתכם להירתם למען קורבנות שאינם סובלים בגלל איזה אסון טבע רעידת אדמה, שיטפון או רעב - אלא כתוצאה מהתפוצצות של אכזריות האדם כלפי רעהו..".

סכום של מעל 500,000 ליש"ט גויס עבור קרן לורד בולדווין עד קיץ 1939.הבריטים הגיבו לבקשת הסיוע בדרכים אחרות רבות, במתן מתנות החל ממתן מקומות מגורים בטירות וחוות , נעליים לכל הילדים (רשת מרקס אנד ספנסר) ועוד..

באחת הישיבות הוזכר שהארגונים היהודיים ידאגו לערבויות עבור הילדים בכניסתם לאנגליה, שהילדים יקבלו חינוך טוב, וכשיהיה זה אפשרי, יחזרו לארץ מולדתם.

בישיבה שהייתה ב- 21 בנובמבר 1938 קיבלו הארגונים היהודיים אישור להכניס ילדים יהודיים רבים לבריטניה, ולאפשר להם לשהות בבריטניה במעמד מהגרים-במעבר.

על אף שהמספר 10,000 ילדים לא הוזכר בדיון זה, הוא הוזכר בדיונים אחרים כהצעת נגד להצעת היישוב העברי בארץ ישראל לאמץ 10,000 ילדים יהודיים מגרמניה, בריטניה העדיפה להתיר ל- 10,000 ילדים יהודיים להיכנס לארצה במקום להעבירם לארץ ישראל שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי, ולגרום ליותר מתח בין היהודים לערבים שבארץ ישראל.

כך נולדה תוכנית משלוחי הילדים לבריטניה "הקינדרטרנספורט".

ההגירה

כשנבחרו הילדים למשלוח מסוים, נשלחו פרטיהם האישיים והתעודות שלהם ללונדון, כל התעודות נשלחו למשרד הפנים שהנפיק אשרות כניסה לילדים לאנגליה.

הורי הילדים שנבחרו למשלוח לאנגליה קיבלו הודעה, ושם היה כתוב מועד ומקום היציאה לדרך, וכן כמות המטען המותרת לכל ילד לקחת עימו (בדרך כלל מזוודה אחת). ברלין ופרנקפורט היו נקודות האיסוף העיקריות למשלוח, שם נפרדו ההורים מילדיהם. לאחר מכן עלו הילדים על אונייה ששטה בדרך כלל דרך הוק ואן הולנד Hoek Van Holland להריץ' שבאנגליה.

כשהגיעו להריץ' עלה נציג הארגון על המעבורת ותלה תווית סביב צווארו של כל ילד וילד ועליה שמו ומספרו. לאחר מכן הועברו הילדים ללונדון, שם קיבל אותם חבר הוועדה המקומית של אזור המגורים של המשפחה האומנת או בית הילדים.

בניגוד לנוהל בהולנד שעל פיו נשלחו הילדים לגור בהוסטלים, החליט הארגון לשלוח את הילדים למשפחות אומנות כדי להקל על קליטתם בחברה האנגלית.

בני המעמד הבינוני והנמוך בבריטניה היו בדרך כלל הנדיבים ביותר כלפי הילדים הפליטים.

תהליך בחירת המשפחות האומנות היה קבוע, הוועדות המקומיות ראיינו את ההורים האומנים, בדקו את ביתם ואת איכות חייהם.

 

"ילדי הקינדרטרנספורט" לאחר המלחמה

לאחר סוף המלחמה מעטים מילדי הקינדרטרנספורט היהודיים עלו ארצה, רובם נשארו באנגליה ובאירופה, הבתים שהשאירו בני הנוער והילדים מאחוריהם במולדתם בשנים 1938-1939 נהרס, רבים מהם התייתמו, וחלקם הקטן שפגש את הוריו גילה שהם לא מבינים את אותה שפה, משום שהוריהם לא למדו אנגלית ואילו הם שכחו את הגרמנית. מעטים התאחדו עם הוריהם או עם קרובי משפחתם לאחר המלחמה.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

מודעות לאימוץ ילדים מתוך העיתון "ג'ואיש קרוניכל" בפברואר 1939