המבנה החברתי והמוסדות של עם ישראל ביהודה

 הכהונה בהנהגת העם:הכהונה כמעמד מוביל

 מעמדה וכוחה של הכהונה כהנהגה עלו מאוד בתקופת בית שני, שכן חיי העם התרכזו סביב בית המקדש וכוחה של התורה כחלק בלתי נפרד מהעם עלה תודות לעזרא ונחמיה . (כמובן, שכתוצאה מכך גם מעמד הכוהן עלה). לכוהן הגדול היו סמכויות וכוח רב מאוד :

א. הכוהן הגדול היה למנהיגה הרוחני והדתי של האומה והוענקו לו סמכויות רבות בתחום הדתי והציבורי.

מתוקף תפקידו חוקק הכוהן הגדול חוקים שחייבו את העם. בנוסף, השלטון הזר הכיר במעמד הכוהנים ופטר אותם מתשלום מיסים.

ב. כוח פוליטי: הכוהן הגדול(בנוסף לתפקידו הדתי) שימש כנציג יהודה כלפי השלטונות הזרים וכאחראי לגביית המיסים. השלטונות הכירו במעמדו של הכוהן- דבר שהקנה לו כוח פוליטי .

ג. כוח כלכלי: הכוהן הגדול עמד בראש עבודת בית המקדש והוא ניהל את אוצרות המקדש: תרומות, מעשרות, מיסים וכד' – גבר זה העניק לו כוח כלכלי רב.

 

אצולה

מעמד האצולה התייחס אל צאצאי עשירים ביהודה שנהנו ממעמד חברתי מועדף ומזכויות יתר בירושלים. (סולומון, א',2009, עמ' ,63).

אנשים עשירים אלה לא היו ממעמד הכהונה. אנשים מעמד זה עסקו בחכירת מיסים,מסחר,היו בעלי קרקעות ועוד. הם קיימו קשרים הדוקים עם בני האצולה הגויים.

( צמח, א', 2009, עמ' 41) .

 

"הזקנים"

ראשי בתי האב הגדולים. הזקנים השתייכו להנהגה של העם לצדם של הכוהנים והלווים. מכאן ניתן לראות שהנהגת העם כללה את : הכוהנים , הלווים וישראל. (סולומון, א',2009, עמ' ,64).

בראש המועצה- שהייתה מורכבת מאצולה דתית וחילונית עמד הכוהן הגדול ונציגיה שימשו כנציגי העם מול השלטונות הזרים.

 

אספת העם

מוסד אספת העם זומן לצורך קביעת החלטות רציניות וחשובות בחיי הציבור היהודי.אספת העם הגדולה, נתכנסה בימי עזרא ונחמיה והכריזה על התורה כחוקת המדינה. ( שחר, ד' , 2008, עמ' 40.).  אספת העם הייתה גוף מהותי שבו רצון העם בא לידי ביטוי והחלטותיה חייבו את העם כולו. ( צמח, א', 2009, עמ' 41)

 

"הכנסת הגדולה"

לפי התלמוד מקורה של  "הכנסת הגדולה" הוא באספת העם.

"הכנסת הגדולה" הינה הגוף המחוקק העליון ובית הדין הגדול.  בכנסת  הגדולה היה מקום חשוב- לסופרים, למומחים להסברת החוק שפירשו לעם את התורה.  ( צמח, א', 2009, עמ' 42).

 

הסופרים –ההנהגה הרוחנית של העם

בנוסף להתחזקותם של מעמד הכוהנים , התחזקה גם השפעתם של הסופרים, יודעי תורה וספר , שקיבלו על עצמם (לבקשת עזרא הסופר) ללמד ולפרש לעם את תורה.  בניגוד לכוהנים –שממעמדם היה סגור ויועד לבני משפחות הכוהנים בלבד, מעמד הסופרים היה פתוח לכל אדם שהתמחה בתורה.  הסופרים היו שותפים  בהנהגה הדתית –רוחנית של העם לצד הכוהנים ,ולעיתים נוצרה מתיחות בין  הכוהנים לסופרים. ( שחר, ד' , 2008, עמ' 39).

בתקופתם נקבעו ההלכות היסודיות שמהן התפתחה ההלכה היהודית כולה, והללו שימשו כבסיס לתושב"ע.

 

בית הכנסת

בתי הכנסת קם בתקופה הפרסית ושימש כמקום מוגדר לעבודת ה' (כמעין תחליף לבית המקדש שחרב) . בבית הכנסת - הסופרים לימדו והשמיעו את התורה באוזני העם ונוצר קשר הדוק בין העם למנהיגיו הדתיים. בנוסף, בית הכנסת אפשר ליהודי הפשוט לקיים את מצוות הדת באופן אישי ואינדיבידואלי ללא צורך במתווכים כדוגמת הכוהן הגדול.  ( צמח, א', 2009, עמ' 42).